חלק א׳ — “כל יום חשוב”
הפסקת הצהריים הגיעה.
Table Of Content
פלורה: חני, יאללה — צהריים, לפני הנודניקים ממשמרת שנייה, בואי ניסע הביתה.
חני: רגע — מסיימת פה.
פלורה: אוף — חם לי עם הסוודר הזה.
פלורה הולכת לחדר ההלבשה וחוזרת עם חולצה צהובה.
פלורה: טוב שהבאתי.
פלורה: צריכה לספר לך משהו.
חני: חזר עוד פעם צ’ק של אברם?
פלורה: לא, תשמעי — כמו שאת יודעת אני בתקופה — אני עצבנית לגמרי, מהכל, מיעקוב, מישראל, מהלקוחות, מהבנק, מהחיים.
חני: זה הגירושים — יעבור לאט לאט.
פלורה: לא, נראה לי שאני עוברת איזה משבר, באמת, משהו ברמת החיים, נמאס לי, לא יודעת, רוצה משהו אחר —
חני: מה קרה?
פלורה: אחרי שקיבלתי איזה חמישים ושש זקנים, הגיע פתאום בחור — מה זה חמוד — שיער חלק כזה, חתיך, נראה חכם — בא להעביר כסף לבורסה.
חני: נו, ודחפת לו את הליצ’י של יעקב?
פלורה: אז את קולטת — מה… הוא מתחיל לדבר איתי על פילוסופיה, מה הוא אמר? כל מיני משפטים … שאלתי אותו מה מעניין אותו — התכוונתי להשקעות — מה הוא עונה לי ? הקיום והטרגדיה האנושית….
חני: מה? מה זה — בטח למד פילוסופיה
פלורה: או, את רואה ? על זה אני חולמת — לא רק חתיך — בוגר פילוסופיה, בדיוק בבוקר שמעתי את השיר של פרסקי — מיליון דולר.
חני: אה ה — אל תגידי לי — הייתי רוצה להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית… לא — הייתי רוצה ללמוד פילוסופיה שנה חמישית!
חני: מה, נראה לך שהוא משנה חמישית פילוסופיה?
פלורה: לפעמים אמר משפטים, הפתיע אותי — אמר — “שנתיים פיקדון — לכי תדעי איזה אדם אני יהיה עוד שנתיים, איזה אדם יבוא לפתוח את הפיקדון הזה, בטח לא זה שפתח אותו”
חני: וואו.
פלורה: אמרתי לו אל תדאג יעבור מהר, לא תרגיש — מה הוא אומר לי — “כל יום חשוב.” תפס אותי באותו רגע. ראיתי את אלפי הימים עם ישראל ולא ברור לי מה היה כל כך חשוב בימים האלה — כאילו חיינו וחיכינו שיגמרו כדי ללכת לישון.
חני: הגזמת.
פלורה: לא יודעת, הכל כזה סתם — תסתכלי על הימים שלנו פה בבנק — מה… כלומר — את חוזרת לילדים שלך — אוקי — את אמא טובה — מה הלאה?
חני: ילדים זה שמחה.
פלורה: חלאס עם הזיוני שכל
חני: צודקת, עלית עלי.
חלק ב׳ — אהובתי הטלרית
חי: (חושב) מה זה, כל הזמן אני חושב עליה.
בוקר, המוח — לאן הלך המוח? בוהה בקיר דבר אינו חושב.
דממה, רק שטויות עולות, כמו ללכת ולהתחיל איתה?, עם פהקידת בנק ? האמת היה לי חבר בעבודה שככה הכיר את אשתו – הוא היה הרבה יותר בטוח ממני, “ישר אמר לה אפשר טלפון שלך” ? בסוף האמת שנהייתה אשתו אך הכיר אותה בערוץ אחר – איזה עובדת בנק תיתן טלפון לגבר זר, נשמע לי ממש הזוי… ואני מודה למחשבות האלה ומשחרר אותן לדרכן.
חי: תהרוג אותי חייצ’וק — אם אני נוכח למה אני רוצה באמת? אני רוצה לראות איך היא לבושה היום.
חי: אז תגיד לעצמך את האמת — התאהבת בה ואתה רוצה ללכת לראות אותה שוב.
חי: אני הולך לבנק — לפחות רק לראות אותה — עם איזה סוודר אהובתי הטלרית באה היום?
■ כן, לא מתבייש, אדום כולי אבל מודה בזה. רוצה לראות אותה שוב.
חלק ג׳ — “בשידור חוקר…”
חי: פעם נסעתי כל ערב לאיזה קניון, התאהבתי שם במוכרת בחנות בגדים, לא היו לה הרי שומרון אבל היו לה זוג רגליים מגדלי בבל עם גרביונים כהים שהטריפו עלי את דעתי. כל יום בערב נסעתי לראות אותה. איך תבוא לבושה הערב.
חי: לא מעניין אותי — אני לא הולך לשום ארוחת צהריים היום — אני יודע שהבנק בהפסקה באחת — אני הולך לראות את פלורה.
מגיע עם הרכב, נעמד בצהרי היום בחנייה מול הבנק. מחכה לפלורה שתצא. השעה אחת כבר ואף אחד לא יוצא.
■ אני מחכה בסבלנות, כי הרי — לא כל יום פוגשים פלורה גרטלר.
ואז דלת הבנק נפתח ושתי דמויות יוצאות ממנה ומתקרבות אלי – והן מתקרבות. פלורה בחולצה צהובה ותיק שחור יחד עם איזה מישהי שנראית כחברה טובה שלה
חי: (חושב) אבל — אתה יודע מה — אולי יש לי פה איזה פתח — אני יודע שהאישה שאיתה מכירה אותה — אולי אפנה אליה? היא נראית לי לא מסוכנת… אבל לך תדע — הפלורה הזאת נשואה — לא נשואה — מה אני יודע, אולי אני נופל על איזה אמא עם ילדים — לא… אני לא יכול — אישה כזו בטח תפוסה עם בעל ומשפחה — מה אני צריך צרות?
חלק ד׳ — מבצע “דיסקונט”
למחרת בבנק.
למחרת פלורה לחני:
פלורה: אבל תגידי חני – אני נראית טוב ?
חני: מה זה – כל הגירושים לא הזיזו לך את חתיכה
פלורה: אני חושבת… תגידי חני – אולי אני יעביר לו טלפון שלי ?
חני: מההה? ללקוח בבנק? לא יודעת, זה מקובל
פלורה: מי ידע, אבל, את צודקת – פה אני הבנק, לא אישה פרטית – אולי לא אני יעביר לו… צריך למצוא איך בשקט לעשות את זה כדי שהוא כביכול התחיל אתי כי אני מייצגת את הבנק – אני לא יכולה להשאיר לו פתק
חני: אבל יש לך טלפון שלו ?
פלורה – לא… נכנסנו לרגע לחשבון שלו ויצאנו – זהו… אבל אני זוכרת את השם שלו – חי משהו
חני – אז בוא נחפש בספרים של הבנק
פלורה: כן אבל תעשי טובה – תתקשרי את אליו
חני: אני ? איזה פחד – מה להגיד לו – שאת רוצה לצאת איתו ? אולי הוא יתחיל לבחון אותי כמוך בפילוסופיה ויראה שאני אה’בלה ?
פלורה: עוצמת את עיניה – וואי- אם הוא פנוי… בטוח ירצה אותי לא ?
חני: אבל זה פילוסוף – ירצה אחת כמוך ? זה בטח לא גבר מצוי מהתור…
פלורה: למה מה חסר לי ?
חני: לא יודעת – את יודעת – אלה בכלל לא נשואים , מה הוא יחפש עם טלרית מבנק דיסקונט
פלורה: מה שימצא עם מוכרת בגדים בפולגת – אהבה ? רומנטיקה, זוגיות
חני: לא יודעת
פלורה: אני אופטימית – הוא נראה לי מה זה חמוד.
פלורה: אז את מעבירה לו אם נמצא את הטלפון?
חני: בשבילך יללה, אני יכניס את עצמי לתוך זה, באסה – רק שלא יגלגל אותי מהמדרגות
פלורה: מותק, איזה יגלגל אותך, זה פילוסוף
חלק ה’ “טרנזקציה בנקאית”
ערב: הטלפון בזק מצלצל,
אני: הלו
קול נשי: ערב טוב, אפשר לדבר עם חי
חי:(חושב שזו מישהי מאתר היכרויות) אני רווק, אין כאן אף אחד חוץ ממני
חני: (צוחקת – כבר פחות מפחיד) שלום לך – מדברת חני מבנק דיסקונט מה שלומך…
אני: בסדר – מה זה, אתם פתוחים בשעה כזאת ?
חני: לא אנחנו כאן נשארים אחרי שעות הסגירה לסדר חשבונות וניירת – אה.. יש לך דקה?
אני: בטח
חני: תשמע – אתה היית בסניף, נכון?, פתחת איזה פיקדון
אני ליצ’י
חני: כן…
אני: נו – הריבית עלתה ?
חני: צוחקת – חמוד…לא, לא כל כך מהר…תשמע, מישהי מהסניף מעוניינת להכיר אותך, לא אני – למרות שאני חושבת שאתה בחור נחמד (לא מזכירה את פלורה בהתחלה, שומרת על דיסקרטיות)
אני: וואלה, הייתי במעקב ?
חני: אתה פתוח לעניין ? פנוי וכדומה ?
אני: פנוי אה כרגע כן (נראה טוב…) … אהה.. בת כמה היא
חני: בערך בגילאי ה 40
אני: אוקי… אהה. איך בעצם הגיעו אלי
חני: מהספר טלפונים של הבנק – מקווה שזה לא הפר את הפרטיות שלך
אני: אה אוקי, ומי הבחורה
חני: מי הבחורה ? בחורה נחמדה ויפה, כדאי לך.
אני: כן אבל צריך לעשות לה ראיון
חני מההה ?
אני: צוחק – סתם, אהה – בסדר למה לא, רגע אני צריך לדעת במי מדובר ברשותך
חני: אבל רק אם אתה פתוח לעניין ויש לך נכונות להפגש, אנחנו לא רוצים שהיא תישאר כמי שהציעה וזה סורב, זה אחר כך לא נעים
אני: זורם…
חני: הפקידה שפתחת אצלה את הפיקדון,
אני: פלורה ?
חני: כן, אתה זוכר את השם שלה אני רואה – אולי גם היא מצאה חן בעיניך ?
אני: אפשר שלא ? , חתיכה.
חני: וואוו – אז ממש הצלחנו, איזה יופי שאתה כזה פתוח
אני: החופש להיות
חני: מה ?
אני: לא חשוב, סתם אמרתי משהו לא קשור… אהה – תגידי לה שזה בסדר מצידי -אז מאיפה ממשיכים מכאן
חני: אני יעדכן אותה ואם זה בסדר ואין חרטה – אעביר לך את הטלפון שלה ותתקשר
אני: ממש טרנזקציה בנקאית –
חני: צוחקת – וואלה, רק שלא יהיה פה רולבק (בבנקים – ביטול כל התנועה והחזרת החשבונות למצב שלפניה) – נדבר תודה
אני: בי
הטלפון נסגר – אני בוהה בקיר לא מאמין למשמע אוזניי, לא יאמן – פלורה גרטל רוצה לפגוש אותי
——————————————————-
חלק ה’ “הגלגול” מכל המדרגות
למחרת טלפון
אני: הלו (מקווה שזאת חני)
חני (איזה אושר) חי, חני, מה נשמע ?
חני: אוקי – פלורה אמרה שזה בסדר – אתה רושם ?
אני: כן.. שניה
אני: שומע
חני: 054…….
אני: אוקי – מתי בעצם אפשר להתקשר
חני: תראה בשעות הערב – אה לא סיפרתי לך – היא גרושה עם שני ילדים בגיל העשרה
אני אהה… הכל מבוטל
חני: אוי – למה ? הם חמודים
אני: צוחק – סתם צחקתי
אני: נשרוד
חני: אוקי – אז בערב היא אמרה שהיא פנויה – ככה אחרי תשע
אני: אוקי, להתראות ותודה שלקחת את המבצע הזה על עצמך – זה לא פשוט בטח להתקשר לאדם זר ובחרת לעשות את זה בשביל פלורה אני מניח ואני מאוד מעריך את זה
חני: נשארת פעורת פה… קצת מגמגמת… בטח… אנחנו חברות טובות
חי: זה מורגש
חני: אז להתראות ובהצלחה
———————————————————————–
הטלפון נסגר – חני בוהה בקיר
חני: (חושבת) לזה קוראים “גלגל אותי מהמדרגות” ? כזה מתוק, עשה אותי כמו בשיר “כמו גלגל אני בזרועותיו”
