חידת השטן – פרק חמישי: שקיעה לשגרה

בת’ שבה הביתה לעת ערב.

מיעטנו לדבר – אני, כיוון שעדיין הייתי טרוד בפתרון החידה, והיא, כי חשבה שאני שקוע בעבודתי, עסוק כמנהגי בחיבור תשבץ מסובך.

מבלי שהרגשתי התגנבה אליי העייפות. העפתי מבט בשעון: המחוגים הראו עשר ותשע-עשרה, אחרי זמן השינה שלי, שהיה לקראת השעה עשר.

עד הלילה…

עזבתי את חדר העבודה וגררתי את רגליי למיטה.

בת’ הסתגרה בחדר העבודה שלה עם מספר תיקים שהביאה מהמשרד, משלימה את הפיגור שהיה לה בטיפול בהם. ידעתי שתעבוד עד מאוחר.

הורדתי את הבגדים ונכנסתי למכנסי ההתעמלות הקצרים שאהבתי להירדם בהם בקיץ. ניגשתי לחדר האמבטיה וצחצחתי את שיניי, תוך שאני נמנע מלהציץ בארון התמרוקים.

חזרתי לחדר השינה, סרקתי את שערי ונכנסתי אל בין השמיכות.

“לילה טוב, בת’!” קראתי בקול.

“גם לך, קארו שלי,” ענתה לי.

עד הלילה.

הבהבה המחשבה בראשי לפני ששקעתי בשינה.