כְּאֵב שֶׁל גִּדּוּל

בְּתוֹךְ שֶׁקֶט לַיְלָה, נִפְתַּח הַלֵּב,
וְכָאֵב עָלוּם בִּי שׁוּב מִתְרַחֵב.
כְּמוֹ עֵץ בַּסַּעֲרָה שֶׁמִּתְמוֹטֵט,
כָּךְ הַלִּבִּי נִלְחָם כְּדֵי לִהְיוֹת.

נִפְרַדְתִּי מֵחֲלוֹמוֹת שֶׁאֵין לָהֶן כְּנָפַיִם,
מִכְּבָלִים עֲתִיקִים עַל הַיָּדַיִם.
הָעוֹלָם בָּעֵינַי שׁוֹנֶה וּבָרוּר,
אֲבָל הַלֵּב עוֹד כּוֹאֵב עַל מַה שֶׁעָבַר.

כְּאֵב שֶׁל גִּדּוּל – אֵינוֹ בְּכִי שֶׁל שֶׁבֶר,
הוּא רֶטֶט שֶׁמְּבַשֵּׂר עַל עוֹלָם אַחֵר.
כָּל צְעָד שֶׁנָּטַלְתִּי בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה,
הוּא צְעָד שֶׁבָּעַד עוֹרִי נִכְתְּבָה מִלָּה.

אֲנִי מִתְרַחֵב, מִתְכוּנֵן וְנוֹפֵל,
לוֹמֵד אֶת עַצְמִי בְּדֶרֶךְ שֶׁל כְּאֵב.
כִּי לִפְעָמִים רַק בְּאֶפְשָׁרוּת לְהִשָּׁבֵר,
נוֹלֵדִים בָּאָדָם כְּנָפַיִם לְהִתְעוֹפֵף.