יום אחד אשים
את עצמי
למזכרת
על אדן חלוני
ואתעצב למראי
בתוך צנצנת פורמלין
בצבע לא אופנתי
שאטומה מלשקף
את השמיים הכחולים
השמחים למראה
לכתי…
ורק קול אנחתי
יהדהד ויתנפץ
בתוך כיור החרסינה
שיוותר אדיש
ולא מעורב
לכל אשר
כבר לא
קורא לי
מסביב.
💬
עוד אין תגובות לסיפור הזה
היו הראשונים לכתוב לאבירם מגור מה חשבתם. גם משפט אחד עושה הבדל.
התחברו כדי להגיב
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
איך הסיפור גרם לך להרגיש?
