שֶׁקֶט חָדָשׁ

הָיְתָה בִּי רְעִידָה, הָיָה בִּי רוֹעַם,
דְּמוּיוֹת וּמַחְשָׁבוֹת עָפוּ כָּעָפָר בָּרוּחַ.
הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֵין בִּי מָנוֹחַ עוֹד לָעוֹלָם –
עַד שֶׁבָּאוּ הַשְׁקִיטוֹת בְּקוֹל לָט.

לֹא פִּתְאוֹם, לֹא בְּתוֹךְ שָׁעָה מֻפְלֶגֶת,
אֶלָּא בְּטִפְטוּפֵי אוֹר מִבֵּין סְדָקִים.
כְּמוֹ שֶׁהַבֹּקֶר בָּא לְלֹא תֻּכְלָה –
כָּךְ הַשֶּׁקֶט הֵחֵל לְהַבְרִיא תּוֹכִי פְּצָעִים.

לִלְמֹד לִהְיוֹת – זוֹ מִלְחָמָה שֶׁל חֶסֶד,
לְהַנִּיחַ אֶת הַכְּאֵב בִּלְעֲדֵי שִׁפּוּט.
לָדַעַת שֶׁלֹּא כָּל סַדֶּק הוּא חוֹסֶר –
אֶפְשָׁר שֶׁהוּא פֶּתַח לְאוֹר וּלְתִקְוָה.

כֵּן, אֲנִי עוֹד בַּדֶּרֶךְ – עֲדַיִן בּוֹנֶה,
אַךְ הַשֶּׁקֶט שֶׁבָּא – הוּא הַמַּתָּנָה.
הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי מַרְשֶׁה לִי לִהְיוֹת,
לִנְשֹׁם וּלְהַאֲמִין: גַּם זֶה דֶּרֶךְ לִצְמִיחָה.