סיפור אהבה סרוג

פעם,
לפני שנים רבות,
כששידות עם מוצצים חלמו להפוך לארונות חסונים או קומודות על רגלי ניקל וטלפון נייד היה ברשותם הבלעדית של מפקדים אמיצים במודיעין וראשי מאפיה גרוזינית בקרית ים, ביום חמסין אחד היא הופיעה בבסיס.
היא – בעלת קוצר ראיה גבוה, מבטא כבד ומדים במידה סמול.
הוא – בעל וותק צבאי של שנתיים, עיניים כחולות ולב רחב ופנוי לחלוטין להתאהבות חדשה.
שברירית ורצינית, שונה מכל הבחורות אשר הכיר (שלא נותר מהן זכר מלבד ריח סיגריות חזק ושפתון מרוח על גופיה לבנה). היא הקסימה אותו במבטה המהורהר מבעד עדשות משקפיים אובליות, דיבורה השקט ושיערה החלק עד הכתפיים המסודר בקארה מושלם .
בכל בוקר הוא קפץ למשרד בה שובצה עם שליחויות יזומות על מנת למשוך את תשומת לבה, התבדח על אלוהים ופוליטיקה עם רס”רים ופקידות. היא למדה בסקרנות רבה את הסלנג הישראלי העסיסי, צחקקה במקומות הנכונים והגיבה בנימוס למאמציו הכבירים להתחיל איתה. קראה לו “עכברון אפרפר” עפ”י צבע מדי הב’ שלבש ולא הראתה שום סימן להמצאות רגש כלשהו כלפיו.
הוא התאהב בה – בקארה המושלם, באצבעותיה הדקיקות, בקלילות צעדיה.
במשך חמשת החודשים ראשונים הם הגדירו את יחסיהם כידידותיים בלבד. אלו היו טיולים בשבתות בחיק הטבע או בחוף הים בשעות בין הערביים כשהשמש מדגדגת בריסים וגורמת לחיוכים לא רצוניים לכל עוברי האורח. מפגשים שבועיים אלו כללו בין היתר גם את נסיונותיו הכושלים להחזיק לה את היד. היא שמרה מרחק והצמיחה שריון חסין נגיעה וקשה חדירה שאפילו יתושים התייאשו לזמזם סביבה. מנגד הוא הצטייד בנחישות ואופטימיות נדירות, שמח מכל הזדמנות להרשים אותה וטיפח אוסף מפואר של מחוות רומנטיות שלא יביישו אף סיפור אהבה. הוא נהג לבקש מקצינים במשרדו להביא לו עוגיות מחדר האוכל שלהם ומשאיר צלחת חד פעמית על שולחנה מכוסה בקפדנות במפית נגד זבובים .כאשר הביעה רצון לרענן בזכרונה ספר של רמארק “שלושה חברים” , עשה סבב טלפונים בין קרובי וידידי משפחה ותוך ערב אחד השיג את הספר הנכסף שמסר לה בגאווה למחרת בבוקר. פעם אחרת הגיש בקשה מאוד לא שגרתית להציב אותו במקומה בתורנויות מטבח השנואים עליה כל כך. קצינת הת”ש לא הסתירה את התפעלותה מאחר ולא נתקלה מעולם בכזאת ג’נטלמניות יוצאת דופן, אך דחתה את פנייתו משום שאין נוהל צבאי המאפשר החלפת חיילת בחייל בתורנויות בסיס.
ביום הולדתה יצא עם עלות השחר, נסע שעה בטרמפים וחיכה לה בחצר ביתה בשעה 7 בדיוק כשבידו עוגה חגיגית ובכיסו קופסה זעירה עם עגילים בצורת מפתח סול כסמל חיבתם המשותפת למוסיקה קלאסית. 
ימים סוערים של חורף אתגרו אותו במשימה חדשה – כיצד להציל את רגליה הקרות של הנסיכה הקסומה. האביר האגדי דהר לדייט השבועי מרוצה ומאושר למראה שקית המרשרשת (שעלתה לו כל משכורתו הצבאית החודשית) המונחת על מושב האחורי של הרכב, ובה מארז גרבי חימום על בטריות. היא קיבלה את המתנה בפליאה ממשית. אומנם לא העיזה לבוא בגרביים לבסיס, אבל בבית הגרביים הסרוגות מצמר איכותי המופעלות ע”י בטריות חיממו את רגליה, אך יותר מכל הן התיכו את ליבה המחושל בחינוך סובייטי נוקשה.
לאט לאט הוא הצליח לחדור דרך סדקים של חיזור עקשני אל חומותיה נטולות הרגשות ולהפיל אותן. דגלים לבנים התנוססו על פסגת המגדל והיא נכבשה ע”י אהבתו, הממיסה קונסטרוקציות מבטון מזויין. היא כבר ציפתה בקוצר רוח לביקוריו המזדמנים במשרדה, צחקה בקול רם מבדיחות צבאיות גסות. “עכברון אפרפר” נעלם כלא היה בערימה של ניירת גרוסה.
היא התאהבה בו – בטוב לבו, בנחישותו האופטימית, בכנות רגשותיו.
הם הוזמנו למסיבת השחרור של חברתם בדירת עמידר ישנה. ושם, לאחר ארוחה רוסית מסורתית היא נעמדה ליד חלון פתוח להתאווררות קצרה, נשענה על אדן החלון עם אמות ידיה והתבוננה בנוף עירוני “עוצר נשימה”: קיר תומך עקום מעוטר בצמחיה דלילה ממקור לא ידוע, פחי זבל מלאים, מכוניות עייפות חונות לצד הכביש. הוא קם מהשולחן, ניגש אליה, הרים את ידיה בעדינות, שם את ידו השמאלית על אדן החלון והניח את ידה על גבי ידו. חיבק אותה בידו הימנית הפנויה ובכך סיכם את פעולת ההצלה השקטה שלו. דקות ספורות הם עמדו צמודים לחלון כשידיה מונחות על גבי ידו הנשענת על פרופיל אלומיניום חד וקר. ברגעים אחדים אלו היא ראתה לפתע על הקיר התומך כעל מסך הקרנה ענק את תמונות חייה העתידיות – חייה הזוגיים איתו: לימודים, חתונה, הבזקים מאירועים משפחתיים. החיזיון היה כה אמיתי שהיא הבחינה בעיניים הכחולות אצל כל שלושת ילדיהם….
באותו הערב הם עזבו את דירתה של החברה מחזיקים ידיים – היא במבוכה, הוא בתחושת ניצחון עילאית. שקועים בחוויה לא ידועה להם עד כה, הם לא שמו לב לבוהק מסתורי של כוכב הגורל אשר זהר מעליהם.
זכרונות מרטיטים ארוגים בצפיפות במרתון חייהם המשותפים, הם ישאו לעבר זמנים רחוקים ויספרו לצאצאיהם את האגדה האותנטית על אביר ונסיכה. אבל בינתיים היה עליהם להתגבר על מכשול משמעותי אחרון .
פעם,
לפני שנים רבות,
כשנרות ריחניים צבעו את החושך ושתי כוסות קריסטל הוצפו במשקה בגוון בורדו עמוק, חדר השינה התמלא צללים מרחפים וצלילים של ריקוד עתיק ימים. עטופה בשאל אהבתו, היא סללה את דרכה אל המפגש איתו וצעדה לקראתו ללא היסוס, מעורטלת, בגרבי צמר על בטריות.