דולי בחנות.. נכנס בטי-שרט מגהץ בקלילות את הויזה בלי להתמהמה מדי,
בתנועה חטופה, משתדל לעמוד בקצב.. הוא נמצא בצומת רעננה אבל מרגיש כמו
רץ במרתון תל אביב..
דוויד לעומתו , בבוקרו של יום ,
בתוך הבריכה באילת, מחפש מצוף לאחוז כי גופו כמעט שוקע.. חושב על דולי
והבגדים ומרגיש קצת כמו שייך לצד של הבוגדים.. כן, כל פעם שהוא מגהץ את
הויזה הוא נזכר בחנות.. מה יש לו, הוא לא יודע..
הוא מנמנם ומדמיין את דולי בחלום:
“הקשיבו! הקשיבו! כאן דולי, המלך שלכם” הוא קורא במערכת
הכריזה
ומבטו מתרוצץ סביב הלקוחות.. כמו רוקד מינואט קטן מכרכר
מסביבם-
מנסה לשמור על הקצב- עד שדוויד המלך יחזור..
ופעם אחר פעם כמעט כושל ומועד מול הלקוחות..
באויר ונשמע קול הצריחה של צרכנים בקצב של
פעימות הפסנתר..
פתאום אחד מן הנתינים צורח “דיקטטור שכמותך!”
ודולי צורח עליו בחזרה.. דוויד נחרד ,
מה הצעד הבא, לערוך מצעד?!
האם זהו הצעד האחרון של דולי?!
דולי שם לבדו, כה בודד.. ואומלל.. והחנות נידמית כמו שטח
הפקר- כל הבגדים מפוזרים על הרצפה..
משהו בתוכי צועק ומשתגע ומתפחד..
המלך הלבן צעק על השחור
והצריח בצרחה נפל על קודקודו!
הכל מתמוטט..
הוא רק רצה למצוא עוד איזו חולצה
ולהוריד מן הקולב..
הוא רק רוצה לצאת במהלך ההתקפה
להדוף את החוצפה,
הוא רק רצה ציות ולא יותר.
אדון מלוח מתוק ומוזר – מר דולי פראיירס הנכבד..
כן דולי, המלך הדיקטטור!
דוויד ניסה לקשר בין הפרטים למצוא שיטה, גישה אחרת לפירוש המצוקה- שנפלה עליו.
יכול להיות שהוא אסיר פוליטי של דולי?!
כן, כנראה שזו הקונספציה הכי מסתדרת בחנות הזו..
כל הבגדים קשורים לתויות מחיר..
והקולבים תלויים..
ובתאי המדידה הצרים תכנס ותסתכל על עצמך
ותגיע להחלטה מהר כדאי לך.. כי המבצע עלול להגמר..
איזה לחץ מעיק.. כמו..
זה כלא לבוגדים! של איזו מהפיכה משפטית או דיקטטורה שיפוטית..
דוויד מתעורר בבהלה..
כששמע את קול אשתו שלי,
קצת נרגע ונשם עמוקות.. מסביבו קונים שורצים כמו משתזפים
בשמש ומחליפים תויות וחוויות חיים ומידע
איפה כדאי למצוא שאריות בזיל הזול ובאיזו מידה..
זה ממכר למכור! זה משחית!
גם כאן לא שונה- בטיילת באילת אותה הדרך הגרוטסקית
למכור אושר וכבוד..
שלי -מה קרה דוויד אתה חיוור נורא, לא שתית?
דוויד-לפעמים אני שוכח שאנחנו בכלל שותפים.. ואני מרגיש כמו שכיר
חרב.. כאילו אין לי מילה בחנות ורק חייב לרצות אל דולי וגם
הבגדים סרים למרותו ולמרות כל הטיפול המסור שלי.. כמו
דחליל
מהבוקר עד הערב, כמו תמנון רב זרועות מהפיר הכחול
שעשה הסבה והתביית על היבשה.. זה דולי..
ואני עושה סדר בכל האקווריום
ובחלון הראווה מחליף לתצוגה של סתיו.
כי אין זמן אין זמן..
אני רק כמו דג באקווריום.. או במצפה התת-ימי..
בין הקירות והאצטבאות..
הנחיצות הצייצנית שלי ברורה. כל כך נוחה לו לדולי!
מי אני בכלל?!
או, כמה אני זקוק לחופשה הזו!
שלי- תרגע אהובי, אתה חייב להרגע, גם דולי בדיוק כמוך-
אתם כמו שתי רשויות בלתי תלויות. הוא עושה מה
שעושה וגם אתה. אף אחד פה לא הסוהר, תרגע יקר
שלי..
דוויד-לא אני חייב להחזיר לעצמי את השליטה, אני חייב לבחור..
כן, דולי יהיה חייב להחזיר לי את זכות הבחירה!!
