בוקרים דוהרים בשירה.. שלישיית הרוכבים, עכשיו, חם נורא!
לאן? זה על הסוס הלבן עם הפס השחור, השחור עם הגרביים הלבנות ומצח לבן ‘טהור’,
זה החום הרזה ,מסכן, נראה סובל..
מגבע לגבע יורדים בריצה קלה , עולים לאט מגביהים עיניים תחת
המצחיות רחבות הידיים. תמיד בהיכון, מתנודדים.. עד למיזורי!
איזה צער! מטקסס שיצאו עם טקס בישבן- לא נשאר הרבה קלאס.
“חברה, תזהרו, אנחנו מגיעים למעבר הרים, לרכוב לאט בטור,
יש סלעים שמתדרדרים. זה לא משחק ילדים.. אחרי!”
כמעט ואין צל בד”כ יש מישהו שמתעלף ונופל מהסוס שממשיך לרוץ.
בינתיים זה לא קרה. מזל.. איזור שומם מלא קקטוסים וזהו זה ולא אחרת!
והנה רואים מרחוק איזו בקתה קטנה, כן בסיבוב אפשר לראות- זה פונדק הדרכים העלוב.
“איזה מזל”, אומר ג’וני בוי ומתחיל להסמיק וג’ייק מתלבט בקול
“יש לו שם אולי פגישה, לא ברור עם מי, אם אמא או אישה או נושה מהבנק או איום קולני..
תזהר ג’וני בוי תתקדם לאט תתקדם עם קנה ,או תקנה פרחים, באמת אני לא מקנא בו..”
הכל יבש, צריך להפריח את השממה זה ברור, בינתיים ככה זה, בגילוי יבשה חדשה-
בד”כ היא יבשה. והקול שהולך לא חוזר והסלע שנופל לא מדבר.. ורק ההד רוקד בחשיכה.
אתה שר לעצמך
שיר בשיירה ואף אחד לא שומע אותך.. ממישגן, כמו משיגינער-
משין גאן-גנגסטר “אה ג’וני אתה זוכר” את המורה לפסנתר, המורה-
האחת ,בכל העיירה ,שהיתה גם הבייביסיטר שלנו ושהיה לה תרנגול.. אתה זוכר..
“אתה זוכר את המורה מהעיירה” ג’ייק שואל,
אך ג’וני אינו עונה ורק מזעיף פניו.
גם אם זה נורא להיות לבד. אין ברירה. אתה שר לעצמך גם בשיירה.
הכל יבש, צריך להפריח יונים אם רק היה אפשר..
“כי היתה לנו יונה, מזמן ,שנפלה חלושות והתייבשה המסכנה.. זוכר?”
-“טוב די ג’ייק ,חפרת ,לא מצאת זהב.. נוותר על הפונדק. עוד מעט נגיע לנחל זה קרוב”.
כן, זה יהיה סוף טוב.
ג’ייק מציע לג’וני “נעצור פה, לא?” יש כאן כמה עצים ופירות ונהר.
“שם במורד תראה את המים, כמה הם צלולים!”
-“ממש כמו הצלילים האלה של הפסנתר, אני זוכר.. כמו בסיפור אחר..
כן היה שם צליל קליל , הו כבר אני מרגיש כאילו אבן קטנה נפלה לי מהלב..
כמה אני אוהב להיזכר שהייתי נער בן עשר. כן, לא יותר. וכבר
ידעתי לרכב טוב על הסוס פוני. כן ג’וני אתה זוכר את בובי הסוס פוני?
הסוס הראשון שלי שאמא שלי נתנה לי. רכבתי איתו בכל המדינה, גם למסעות לאורך
החוף המערבי!”
-“הו ג’ייקי אתה מזכיר ל הרבה דברים מהעיירה הקטנה זה היה מזמן, כשהייתי קטן.
והכל נראה לי גדול כמו מדבר.. לא הבנתי דבר. כן לא היתה לנו איזו גינת נוי,
אתה יודע- לגדל כמה פלפלים חריפים ותוכים בכלובים וכלבים כל זה לא היה לנו ג’ייקי.
רק לטאות כן היינו משחקים בסלעים חותכים נחשים ולטאות אבל היתה לי לטאת חמד שלי –
‘שרה’ , שהיתה ישנה בחדר על הקיר.
-“וואו ג’וני אתה מזכיר לי את הכלבלב שלי שוני. לנו היה גם כלב וגם חתול.
טוב העיירה שלנו היתה קצת מסודרת עם וטרינר חיות ואיזה שלושה/ארבעה רחובות,
הייתי הולך עם הכלב ‘שוני’, שעות בלילה וביום, מגיע עד לנהר..
שם הייתי חולם להגיע לאיזו עיר מסודרת. לאכול איזה ארוחת ערב, בחליפה, כמו במשרד
של השריף- אוכל חריף מקסיקני.. כן והנהר הזה מה היה שמו- מיסיסיפי שם יש אוניות
שיכולות לקחת אותך עד לאוקיינוס! להוציא אותך מכל המדבר הזה..המשוגע, המישיגנרי הזה..
עד למישיגן או ליד וירג’יניה ,שטנו פעם, באונייה ענקית בקנטאקי, היינו אוכלים כנפיים,
פעם בחופשת הקיץ שאבא היה לוקח.. כלום, כלום לא היה צומח לנו בגינה. שום דבר, מדבר.
כמה אבא ניסה.. אפילו הקקטוס מת פעמיים בשנה, עקרתי אותו עם שוני.
כמה היה משונה פעם הו ג’וני?!”
-“טוב, שמעתי, כמה אתה מדבר! היי תתעורר- תגיד לבילי שיתנהג כמו בן אדם
בוגר ולא דבילי וירד מהסוס הזקן ויתן לו קצת לנוח!”
-“בילי בוא לפה, תרד קצת, תצנח אלינו פה לצל. מה אתה עושה כזה פרצוף
של מתבודד משונה?”
-“לא, זה בסדר אני צופה לסביבה אולי אגלה משהו..” -“מה תגלה?
בילי תגלה לנו, מה אתה מחפש..”
-“אני מחפש את יום המחר..”
-“נראה לי שבילי רוצה להגיד משהו, לשם שינוי- תקשיב לו ג’ייקי”
-“טוב, אני אספר לכם, לשם שינוי! טוב זה היה מזמן אתם יודעים שניסיתי
לצמוח שם באוקלהומה- להיות עורך דין.. תמיד חלמתי לעשות משהו עם עצמי.
נמאס לי מהנוף החד גוני של מיזורי”.
-“אהה בילי? זה מוזר, מי זה חולם להיות עורך דין, זה לא חלום של סבתא שלך?”
-“לא תתפלא אני הייתי קורא ספרים.. סיפורים על עורכי דין וכאלה. סיפורים אנגליים כאלה
לילדים מחונכים”.
-“תראו מי שמדבר, בילי לא ידעתי שיש לך שאיפות בחיים.. אבל אתה יודע,
החלומות המאוסים האלו שלנו שלא תורמים לנו כלום..”
-“למה ככה, ג’וני תקשיב, זה נכון, כולנו, רצינו לצמוח לאיזה כיוון, להנביט ענף,
למצוא קצת ירוק בחיים.. בכל החום הבהיר הזה החיור. להוריק את הכח. לצמוח,
למצוא איזו תוכנית לעוף איתה..אהה בילי, חברה, תראו לאן המדבר הזה הוביל אותנו!
כאן יחד, אנחנו כמו אחים חורגים.. כל אחד עם המטען החורג שלו!
כן, אתה מפתיע בילי, מאחורי היובש הזה שלך.. יש עובש- שאתה מסתיר כמו קורי
עכביש בזקן שלך.. ביובש בקול הזה שלך, נראה לי שאתה מסתיר כמה דמעות-רטובות
של ילד טוב של אמא , או סבתא.. יפה לך! לך על זה. על הקונספט..”
-“כן, גייקי אתה צודק , בילי , אם הייתי יכול, הייתי קונה לך איזו אחוזה בדרום קרוליינה.
מלאה בשדות כותנה. אהה, אתה היית מכין לכל העיירה חליפות טוקסידו במפעל שלך. חה חה חה..
ומקים מועדון, כן, איזה חלום מטופש! כן, כן, אולי עוד משהו יצמח מזה.. אהה, בילי..”
-“אני נאלץ להסכים איתך ג’ייקי כן, תצחק ג’וני, צחק כמה שאתה רוצה אבל צוחק מי
שצוחק אחרון.. כי בסוף זה יקרה- אני בטוח!
עוד חלום ועוד חלום וכל החלונות זזים מהרוח העזה הזו..
ומתנגשים זה עם זה אולי כמו עננים- אולי עוד ירד פה גשם- סערה. ירד פה מבול!
כל זה עוד יתגשם בשבילים במדרכות שנבנה כאן במדבר ונחבר..”
-“חברים, אני לא צוחק אני מחכה, שתפתיעו אותי זה יהיה כמו..
איך אומרים.. שינוי מרענן, טוב..רטוב כזה, חורפי, רך
כמו שלג בטקסססס.. חה חה חה..”
