קוף אחרי בנאדם

“קוף אחרי בנאדם, בוא איתי מעבר לים, אני אלמד אותך הכל..

ראית מישהו גדול וזקוף על שתיים לא כמוך קוף? אז בוא תלמד..

אתה ישן ואני מנגן לך בגיטרה שתתעורר..         

אתה ישן, מתי תקום? הולך עקום, בוא תלמד ממני.. בוא תקשיב.. 

הראש שלך לא פנוי. אתה רדוף כמו קוף שפוף שמחליק 

על קליפת בננה.. “

-“אל תתערב לי בחיים! אני מוקף קופים, בכל מקרה אשכח  הכל..  

אל תתערב! אני מוקף בענפים, אני הולך לישון על העץ הגדול..” 

הוא-

 לא יודע כלום! מה היום, מה אתמול ורק ממשיך לטפס על העץ 

הגדול..  הוא אומר:

“כבר שלושה ימים לא ראיתי אדם..  אני מוקף בסבך, יתושים גדולים 

ועקיצות ועכביש ענק שנאבק איתי עד אור הבוקר!  ותוכי קקדו שאוכל 

אבוקדו ויודע ג’ודו ולקרוא בכתובים מחוקים ועושה חיקויים..

כואב,  קודח לי בראש הברוש,  זורק אצטרובלים באנשים- כלים וענבלים שלופים

וגם הרבה עלים. ו

גם אם  מעלילים עליי דברים- אבל באמת שאני בכלל לא משקלף.. 

גם אם אני אוכל בננות בלי לקלף ומנסה לעקוף  

את הסבך לקפוץ, לכפוף, לחפף.. טוב, מה.. אני בסך הכל קוף..”

אני- 

מביט בו בפנים מחייכות, פנים יפות שמבטיחות: 

“עוד תגיע,  תעלה, מעל האופק, בלי ספק.. בוא נעוף רחוק, נצא 

בראש חוצות ונגלה פנינו זה לזה בלי להתבלבל.. ומי אתה בכלל 

ולמה תזלזל בעצמך- קופיף. 

והפנים יפות והדרכים זורמות בכל תבל.. ואתה ואני את פנינו נגלה!”

והוא- 

מקושש, בין הזרדים, בין הורדים משהו נפתח שם.. משהו 

נפתח! הוא מחייך ומתקופף עוד קצת לראות.. “אני בא למסיבה! 

אני יוצא מן הקוצים, יש פתח אני בא! בסך הכל רציתי  כבר לחזור. 

רק פסיק קטן עיכב אותי וזה הכל..  רק פחד מעצמי וזה הכל”..

-“תהיה אמיץ קופי, ואמיתי.. תביט תראה אותי, כן, גם אני, כאן איתך..”

בהוונה, בסוואנה, בהבנה,  לקול פעמונים ברוח. אומר  לי הקוף ממש 

כמוני:  

“כן, גם אני רוצה הכל.. כבר להפנים ישר פנימה, אבל,  געגועים 

אותי תוקפים לארץ הקופים..”