כבר שנים רבות אני שומעת על תופעה אנומלית אחת. כביכול ישנם גברים החיים על פני כדור הארץ שזרועותיהם צומחות מהכתפיים. ושנית, הם מבצעים מטלות בית שונות ללא דיחוי.
לא יודעת, לא יודעת… זרועות שצומחות מהכתפיים נשמע לא אמין, אבל מטלות ללא דיחוי!? אולי בכוכב אחר, בכל מקרה לא באזורינו.
ולמרות זאת, נשים ממשיכות לרכל שאם לבקש מהם נניח לתלות תמונה, הם מיד לוקחים פטיש ותוקעים מסמר בקיר?! עד כה לא נמצאו עדי ראייה , אבל השמועות מתפשטות.
אגדות על גברים מסתוריים אלו מזכירות לי מיתוסים על הביגפוט. אין הוכחה חותכת על קיומם של אף אחד מהם שלא ניתנת להפרכה, אבל כפי שטוענים המדענים “היעדר עדות אינו עדות להיעדר התופעה.” מעניין שעל פי הויקיפדיה גם את הביגפוט מתארים כ”יצורים גדולים ושעירים דמויי אדם”.
אבל עזבו את כל אנומליים האלה … במשפחה שלנו גברים הם כמו גברים, כל מטלת בית אצלינו נמשכת שבועות ולפעמים חודשים. לדוגמא , צריך להחליף מושב לאסלה.
זה נראה קל אך למעשה מדובר בתהליך מורכב וארוך עם חוקים משלו, מלכודות וטריקים פסיכולוגיים, שבדרך כלל נגמר בדרמה גדולה.
1. זריקת המשפט
ערב יום רביעי.
קניתי מושב ושמתי את האריזה במקום בולט (לצורך העניין באמצע הסלון).
עכשיו מומלץ לחכות לסוף השבוע וביום שישי, במחצית ראשונה של היום לזרוק כבדרך אגב: “קניתי מושב לאסלה, אתה יכול להתקין אותו בזמנך הפנוי”.
חשוב מאוד “להרגיש” את הרגע הנכון לזריקת המשפט. למשל, בבוקר כשברוך רק קם מהמיטה, זה בלתי אפשרי. העובדה שהגוף שלו במצב אנכי לא מצביעה על כך שהוא ער. ההתעוררות לוקחת כמה שעות.
ובכן, במחצית ראשונה של יום שישי המשפט נזרק לאוויר. בוקר יום שבת.. מוצאי שבת…
2. תזכורת
ערב יום רביעי.
אני: “זוכר לגבי המושב?”
ברוך: “כן, תזכירי לי ביום שישי בבוקר.”
בוקר יום שישי – מזכירה לו על המושב.
ברוך: “קמתי רק לפני שעה, תני לי להתעשת…”
יום שבת… מזכירה לו אחרי ארוחת הצהריים (אסור לפני כי הוא רעב…).
ברוך: “הרגע אכלתי, תני לי לעכל, לנוח ובכלל תפסיקי לנדנד על המושב הזה, אני זוכר!!!!”
מוצאי שבת…
3. איזון עדין בין נדנוד לתזכורת
ערב יום רביעי.
ברוך חוזר מהעבודה וכאילו בפעם הראשונה מביט באריזה עם המושב באמצע הסלון. “לעזאזל, איך שכחתי להתקין בשבוע שעבר!? תזכירי לי ביום שישי…”
יום שישי, מחצית ראשונה של היום. אוירה נעימה בבית. החוש השישי אומר לי שהתזכורת כרגע תיתפס כנדנוד ברמתו הגבוהה ביותר. אני שותקת.
שבת בבוקר… אחר הצהריים… מוצאי שבת.
אני: “מושב…”
ברוך: “למה לא הזכרת אתמול? טוב, אתקין בשבוע הבא, רק תזכיר לי בזמן ואל תנדנדי…”
4. הסוף
יום שישי, מחצית ראשונה של היום. מהתבוננות הקצרה בברוך, לפי חיוכו המאושר והלך רוחו המרומם אני קולטת שהוא שכח לגמרי מהמטלה. מזכירה לו והורסת לו את מצב הרוח.
שעה אחרי ארוחת צהרים אני שומעת קולות חיטוט בארגז הכלים. הידד! “שואו טיים”.
ברוך ניגש למקום בולט (באמצע הסלון), לוקח את האריזה, פותח אותה, פורס את כל החלקים על הספה ומתחיל לעבוד.
אבל המושב הוא לא פשוט ואפילו לא מוזהב אלא בעל פונקציית טריקה שקטה. לכן ההתקנה שלו קצת יותר מסובכת. יש חלקים לצד שמאל וימין. ברוך מתנשם, רוטן, פתאום בורג אחד עף מתחת לספה. ברוך מקלל, יורד על הברכיים ובקושי מוצא אותו. מנסה להבריג בחזרה למקום ממנו נפל, אך הבורג מסרב להתברג. בלי לחשוב פעמיים, ברוך דופק עליו בפטיש.
לאחר מכן הוא נכנס לחדר השירותים, מוריד את המושב הישן בכוונה ברורה להתקין מושב חדש. חולפות מספר דקות דרמתיות בהמתנה לנס.
אוי לא! רעש, חריקות, קולות של פלסטיק שבור.
ברוך: “שיט, אני לא מאמין!!!” המושב נשבר!”
אני: “איך נשבר!?!”
ברוך: “כנראה לא הייתי צריך להכניס בכוח את הבורג….”
אני: “אז מה עכשיו?!?”
ברוך: “אחזיר את המושב הישן ואת תקני חדש קל להתקנה, לא עם קונסטרוקציה כזו מטופשת.”
מישהו יודע אם יש ביגפוט בישראל? אני רוצה לנקות שואב אבק…..
