5
נשנושים וריכולים
החדר של אבישג היה מלא בריח של פופקורן וספריי גוף מתקתק. מחברות המתמטיקה היו פתוחות על השטיח כקישוט בלבד, בזמן שהבנות היו פזורות על המיטה ועל הפופים. זה היה אחד מאותם ערבים שבהם הן היו אמורות ללמוד, אבל כרגיל, הלימודים נדחקו הצידה לטובת הדבר המעניין באמת.
“טוב, בואו נעשה משחק,” אבישג אמרה תוך כדי שהיא לועסת פופקורן בעיניים נוצצות. “מי לדעתכן הכי מושך מהחבורה?”
נעמי גלגלה עיניים וחייכה. “נו, זה ברור שהתשובה שלי תהיה חבר שלי. אל תשאלי שאלות ברורות.”
“בסדר, בסדר,” אבישג נפנפה בידה בביטול. “אבל אני חושבת שגלעד הכי חתיך. וואו, הוא כל כך מושך…” היא השתתקה לרגע והסתובבה לאורי במבט מסוקרן וחושד, אבל עם חיוך קטן בזווית הפה. “מה את אומרת, אורי?”
אורי עשתה פרצוף נגעל. “איכס, ממש לא. הוא כמו אח בשבילי, באמת. אבל בסדר, אני מודה שהוא נראה טוב.”
“מסכימה ומחזקת,” הוסיפה נעמי בצחוק.
אבישג הזיזה את קערת הפופקורן הצידה והורידה את הקול, עוברת לנושא היותר בוער. “תגידו, מה הסיפור של הילדה החדשה? חני?”
“היא נראית ממש חמודה,” אמרה נעמי בפשטות.
“היא באמת חמודה,” הוסיפה אורי בטון מגן. “כאילו, היא קצת ביישנית ומוזרה, עולם אחר, אבל היא אחלה באמת. אני אומרת לכן, יש בה משהו.”
אבישג משכה בכתפיה. “טוב, לא נשפוט. היא באמת נראית ‘פוקי’ כזה,” היא צחקה, “תמימה כזו . טוב, קיצר, מה לובשים מחר? המסיבה בעוד יומיים!”
“שכחתי לגמרי מהמסיבה!” נעמי נבהלה.
“אני כבר סגורה,” אמרה אבישג והוציאה מהארון גופייה קטנה וג’ינס צמוד. “אני אלבש את אלו. מה את אומרת?”
“נראה נדיר,” אמרה אורי. “אני חשבתי על הדגמ”ח שלי והחולצה הכחולה, הרופפת הזאת… עם המחשוף. נעמי, מה איתך?”
“ג’ינס… ועוד משהו, לא יודעת, לא החלטתי,” מלמלה נעמי.
אבישג שלפה חולצה מהארון וזרקה אותה על נעמי. “קחי, זאת תשב עלייך נדיר.” נעמי תפסה את החולצה, ובתנועה רגילה של בנות שמרגישות בנוח, פשטה את החולצה שלה כדי למדוד את החדשה.
אבישג עוצרת בהלם ,ואו נעמי איך גדל לך!את לוקחת משהו במיוחד בשביל זה, כאלו גם יש לך חבר אז אני חושדת …
החדר התפוצץ בצחוק. נעמי שלחה דחקה חזרה לאבישג, מנסה להסתיר את המבוכה. אורי הסתכלה עליה במבט בוחן. “עשית הגדלה?” היא שאלה בציניות.
נעמי שלחה בה מבט של ‘נו זה אמיתי’.
“אז תביאי להרגיש,” אורי צחקה, מושיטה יד בצחוק.
“את סוטה!” נעמי צעקה בצחוק והתרחקה ממנה.
“אורי, בסוף יחשבו שאת באמת לסבית,” זרקה אבישג תוך כדי שהיא מסדרת את האיפור שלה מול המראה.
אורי משכה בכתפיה. היא לא נראתה מוטרדת מההערה. היא פשוט חייכה חיוך קטן ומסתורי, חצי לעצמה וחצי לחברה שלה, במבט של אי-אכפתיות מוחלטת למה שיחשבו עליה. “אז שיחשבו,” היא אמרה בשקט, והמשיכה לחייך
