כדורגל- על פני השדה

 

שוב שריקה , על כר הדשא הוא שמע, 

כמו תקליט חוזר מכוון ומושמע.

 ממושמע

הוא עוצר. שוב עברה בו הרוח 

בשיא הכח. לקחת חלק!

 רץ להתחמם   

מצד לצד,   

מצל לצל,  להתמשך, 

להתמתח, 

להשתחרר מן התחושה 

הנוגסת בו. 

אבל..

הוא שרוי בפחדו. רועד.  

השיר שלו כמו סרנדה אבודה,  

לימונדה סחוטה, 

זיעה מלוחה 

רק שלא יחמיץ שוב..  

 

כי אז –

שוב יהיה חייב לשקר,  להתבזה בזה ובזה, בעיניי עצמו, 

מילים ריקות   לצחקק להתבדח על עצמו- “כן, איך הוא זז!”  

“כמו ברוז על המגרש..”.  

איזה רגש מטופש, ושוב אתה מתקפל אותו כמו מטרייה בשמש.. 

גופו נוקשה,  מתקרר מן הטיפות הקטנות שנופלות על ראשו .

פשוט- הוא לא יודע  לשחק ברגשותיו, לרוץ  לשער בבטחון,

לכדרר  מעל..  לפתע שאגה מרעימה: 

“גול!!    כדור אל   בין החיבורים!”  הוא שומע צעקות שביציע   

שמהדהדות..  וגופו זועק.  

רגשותיו גואים על פני השדה..  על פני הדשא הרטוב .. 

תמיד זה חוזר.  המאמן הזה, בלתי מתחשב, בלי לב  ורגש, 

בזיון! 

אבל אין, אין כמו הקבוצה שלו!  הוא מתחיל להתנחם. 

הזמן יעשה את שלו..  הוא עוטף את עצמו, בצעיף הצבעוני.

איזו מן רוח חדשה נושבת בו. כאילו הרוח  ששלטה, 

ששטה וחלפה עליו ושהוא כלל לא הרגיש בה.. 

איזו רוח קרה!

הוא לא ידע שנשברה  בו, 

 אותה הרוח

שעצרה אותו כל כך 

וציערה-    

על פני השדה.